רג׳א נדאף

שן בינה היא הטוחנת השלישית שבוקעת בסביבות גיל 17‏-25, מכאן שמה, הקשור לחכמה ולבינה. מבחינה אבולוציונית, הלסתות שלנו קטנות יותר מלסתות האדם הקדמון, לכן כאשר שיני הבינה מתחילות להתפתח ולבקוע לחלל הפה בגיל מאוחר יחסית, בהרבה מקרים עקב חוסר מקום לצמיחה תקינה - שיניים אלו בוקעות במנח לא תקין, בצמיחה חלקית, או שהן לא צומחות בכלל ולכן נוצר מצב של שיניים כלואות.

מדובר בתהליך ניתוחי המלווה ביותר סיבוכים בהשוואה לעקירת שן רגילה. במיוחד במקרים של שן בינה כלואה, הדבר מצריך הפשלת החניכיים לצורך חשיפת השן, ולרוב יש צורך בפיצול השן לשם הוצאתה. ניתוח עקירת שן בינה מצריך מיומנות רבה במיוחד כאשר יש קרבה לעצב בלסת תחתונה או לסינוס בלסת עליונה. לאור הסיכונים והסיבוכים שעלולים להיות צמיתים במצבים מסוימים, כמו למשל פגיעה תחושתית בשפה התחתונה והלשון, מומלץ לבצע את העקירה על ידי מומחה לניתוחי פה ולסתות אשר מיומן להימנע מהסיבוכים, ומצד שני מסוגל לטפל בסיבוכים במידה ואכן מתרחשים

"בניתוח, שאורך מספר שעות בודדות, עוקרים את השיניים האבודות ומתקינים שתלים. בסוף ההשתלה נלקחות מידות, לצורך הכנת שיקום זמני שיימסר למטופל כעבור ימים בודדים. לעתים השיניים הזמניות מוכנות מראש בעזרת התיכנון והייצור הממוחשב, ואז מערכת השיניים מותקנת כבר בסוף הניתוח. "ישנן מספר טכניקות כירורגיות אשר משמשות לביצוע השתלת שיניים ביום אחד. בטכניקת All On X כל השיניים מותקנות בלסת בעזרת מספר שתלים אשר מוחדרים באותו ניתוח. בטכניקה של שתלים זיגומטיים השתלים מוחדרים לעצם הלחי (הזיגומה) אשר לא נספגת עם הגיל, ובכך מצליחים להימנע מהצורך בהשתלות עצם נרחבות בלסת העליונה. "ניתן לבצע את ההשתלה בהרדמה מקומית, ובמקרים אחרים, כאשר הטכניקה הכירורגית מורכבת, למשל בשתלים זיגומטיים, אז נהוג לבחור בהרדמה כללית. הטכניקה הכירורגית וסוג ההרדמה מוסברים למטופל בשלב קביעת תוכנית הטיפול".

“בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחויות בשיטות להשתלת שיניים. השיטות המתקדמות מתבססות על התקנת שתלים דנטליים בהטיות ובזוויות שונות, ובכך מצליחים להימנע מהשתלות עצם, כמו הצורך בהרמת סינוס לדוגמה. בהליך של השתלת שיניים ביום אחד, המטופל מקבל באותו היום או כמה ימים לאחר ההשתלה מערכת שיניים זמנית שאינה נשלפת”.

עקירת שן בינה מבוצעת לרוב בהרדמה מקומית. המטופל עלול לחוות אי נוחות קלה לאחר הפעולה, לעתים יש נפיחות קלה באזור, שעלולה להתגבר למשך כמה ימים ולהיות מלווה בהגבלה בפתיחת הפה. במהלך תקופה זו מומלץ להימנע מעישון, להקפיד על שתייה מרובה ולאכול אוכל רך וקר. ההחלטה לגבי מתן אנטיביוטיקה שמורה לכירורג המטפל והיא תלויה במספר גורמים, כגון מורכבות הפעולה הכירורגית וגורמי הסיכון של המטופל עצמו.